קורבנות הנציונל-סוציאליזם

מלבד יהודיות ויהודים רדף המשטר הנאצי קבוצות אנשים נוספות, וגם אותן מנציחים באמצעות אבני נגף. יהודיות ויהודים הם קבוצת הקורבנות הגדולה ביותר של הנאציזם, מעל שישה מיליון נרדפו באופן שיטתי על ידי הגרמנים ונרצחו במחנות השמדה רבים, בעיקר במזרח-אירופה, אבל גם בהוצאות להורג המוניות וכיחידים. האנטישמיות הייתה חרותה עמוק באידיאולוגיה הנאצית ודמיינה את החיים היהודיים כסכנה הגדולה ביותר לאומה הגרמנית. את ההשמדה ההמונית המחרידה של יהודי אירופה מציינים בשם ״שואה״.

אבני הנגף הראשונות הונחו להנצחת סינטי ורומה שנרדפו. בעיני המשטר הנאצי הם נחשבו לבני אדם ״פחותי ערך״, והנאצים טענו שאורח חייהם הנוודי למחצה מהווה בעיה חברתית. בתקופת הנאצים נרדפו ונרצחו באירופה כולה בין 90,000 ל-150,000 סינטי ורומה בתור ״צוענים״. המילה המציינת את הרצח השיטתי של בני אדם אלה היא Porajmos.

מתנגדות ומתנגי המשטר, חברות וחברים בארגוני התנגדות או במפלגות אופוזיציוניות החלו להירדף בצורה ריגורוזית מיד אחרי תפיסת השלטון, וזאת על מנת לעשות את ההתנגדות הפוליטית לנאציזם לבלתי אפשרית. בשנים הראשונות נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז בעיקר קומוניסטיות/ים, סוציאל-דמוקרטיות/ים וחברות וחברי איגודים מקצועיים. עד היום לא ברור כמה בני אדם נפלו קורבן למשטר עקב רדיפה פוליטית.

בני אדם בעלי נכות נפשית או גופנית נחשבו כמי שאינם שייכים ל״גוף העם הגרמני״ ולכן כמי שאינם ראויים לחיים. עד 1939 עוקרו בכפייה מאות אלפי בני אדם עם מוגבלויות. לאחר מכן רצחו עובדות ועובדים בשישה מכוני המתה מעל 70,000 בני אדם במסגרת מה שכונה תוכנית ״האותנסיה״ או בשמה האחר אקציית T4.

הנאצים רדפו בני אדם משכבות החברה הנמוכות בתור ״א-סוציאלים״, מאחר שעל פי האידיאולוגיה הנאצית גם הם נחשבו ל״פחותי ערך״. נטען שהם אינם מסוגלים להשתלב בקהילה הנציונל-סוציאליסטית ולהיות מועילים, ולכן הם הודרו מ״גוף העם״ ונרדפו.

הומוסקסואליות סתרה את השאיפה הנאצית לצמיחה מתמדת של חלק האוכלוסייה ה״ארי״ ואת תמונת המשפחה שהפיצו. לכן הומוסקסואליות נחשבה לפשע והומוסקסואלים נרדפו.

גם עדות ועדי יהווה נרדפו בכינויים כ״תלמידי מקרא״, מאחר שהיו פצפיסטיות/ים שסרבו לשרת בצבא ולברך במועל יד.

יש מקרים שבהם קורבנות גרמניה הנאצית מתאימים ליותר מקבוצה אחת או מוכנסים ליותר מקבוצה אחת.